<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ב</h1>
<h2>דף יד:</h2>
אחד קדשי המזבח ואחד קדשי בדק הבית שנפל בהן מום אין פודין אותן לכתחילה אלא בשוויהן ואם עבר וחללן על פחות משוויהן אפילו הקדש שוה מאה דינרין שחללו על שוה פרוטה הרי זה פדוי ויוצא לחולין ומותר ליהנות בו כדאמר שמואל בפרק הזהב (ב"מ נ"ז א'), ומדברי סופרים צריך חקירת דמים וחייב להשלים את דמיו (ע"פ רמב"ם ערכים וחרמים פ"ז ה"ח). מסקינן בפרק המקדיש את שדהו (ערכין כ"ט א' ותו') שמותר לפדות בזמן הזה את ההקדשות של קרקעות שאין ראויות לכילוי ואפילו לכתחילה בפרוטה ואותה פרוטה משליך לים המלח וחכמים דנו שיפדם בארבעה זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר (עי' רמב"ם שם פ"ח ה"י) כמו שאומר רב יהודה שם שקול ארבעה זוזי ושדי בנהרא. לפיכך אין צריך שלשה וכן נטע רבעי בזמן הזה (עי' ל"ת קמ"ו).
